המשטרה לא הקפידה על נהלי המעצר, ותפצה בלמעלה ב 150,000 ש"ח

1.            ההליך

עניינה של התביעה שלפני- אירוע שהתרחש ביום 7/9/98 בתחנת משטרת אשדוד (להלן: "התחנה"), שבמהלכו- תקרית המערבת דין ודברים בין התובעת לבין שוטרי התחנה- הנתבעים 2 ו-3,  ולטענת התובעת- גם חבלת גוף אשר הותירה בה נכות צמיתה (להלן: " האירוע").

הנתבעת 1 (להלן:" המשטרה" או " הנתבעת") הייתה אותה עת מעסיקתם של נתבעים 2-3. הנתבע 2 הופקד ע"י אחראי המשמרת על שמירת התובעת. הנתבע 3 היה אותה עת היומנאי התורן בתחנה.

התביעה הינה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב מעשי ו/או מחדלי הנתבעים שהביאו לאירוע.

2.            רקע עובדתי- בקליפת אגוז:

מהראיות שהובאו מצטיירת תמונת דברים כדלקמן: ביום 4/4/96 הייתה התובעת עדה לתאונת דרכים. היא זומנה למתן עדות בבית המשפט לתעבורה באשדוד ב- 14/7/98, כעדת הגנה מטעם הנאשם.

התובעת לא הגיעה לדיון אליו זומנה, ועקב כך- ניתן כנגדה צו הבאה לדיון נדחה, שנקבע ליום 08.09.98 (להלן: " הצו"). במסגרתו- הוטלה עליה חובת הפקדת הסך של 1,500 ש"ח כתנאי לשחרור.

ביום 26.8.98 הגיעה התובעת לבית משפט השלום באשדוד והגישה בקשה לביטול הצו נגדה, בנימוק שהיתה חולה במועד הדיון המקורי, ובציינה כי היא סובלת מחסרון כיס ואינה בקיאה בנהלי משפט. היא הסתייעה לכתיבת הבקשה בעברית, באשר אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה זו. התובעת הייתה אז עולה מחבר העמים, עם "ותק" של 5 שנים בארץ.

הבקשה לביטול הצו הועברה לתגובת הסניגור, וביום 3/9/98 ניתנה החלטת בית המשפט, כי " בהסכמת הסנגור צו ההבאה בטל".

לאחר שבוטל צו ההבאה, בליל ה- 5/9/98- הגיעו שני שוטרים לביתה של התובעת והודיעוה שעליה להתייצב בתחנת המשטרה, כיוון שזומנה לעדות בבית המשפט. ביום 6/9/98 היא הגיעה עם בעלה לתחנה, שם נאמר לה שקיים מחסור בשוטרים שיוכלו לטפל בעניינה, והיא התבקשה לחזור למחרת היום.

ביום 7/9/98, מועד האירוע - שבה התובעת לתחנת משטרת אשדוד, כשהיא מלווה בבעלה. היא נתבקשה להמתין בתחנת המשטרה לשוטר שיתפנה. אין חולק, כי בשלב כלשהו יצאה התובעת מבניין התחנה וכי בחצר התחנה התרחש האירוע נשוא התביעה. 

לאחריו, זומנה ניידת מד"א, אך התובעת ויתרה על פינוי לבי"ח.

היא הובאה ע"י שוטרי התחנה לבימ"ש השלום באשדוד והצו בוטל בשנית, במסגרת הדיון.

מפרוטוקול אותו דיון עולה כי בית המשפט נעזר במתורגמן (נספח לת/1). התובעת קבלה על תקיפתה ע"י השוטרים ואלה- מנגד, טענו כי הותקפו על ידה. בית המשפט הורה על פתיחת חקירה ע"י מח"ש. לאחר הדיון- נלקחה התובעת שוב לתחנה, כדי להחקר על  טענת השוטרים בדבר 'תקיפת והעלבת שוטר בתפקיד' ונלקחו ממנה ט"א.

בהמשך היום - פנתה התובעת לרופא קופ"ח שהפנה אותה לבי"ח ברזילי, שם אושפזה.

על פי טופס סיכום המידע הרפואי מיום 10/9/98, אובחן זעזוע מוח, וחשד לשבר בעצם הזנב.

בשולי הדברים ולהשלמת התמונה- יצויין כי תיק מח"ש נסגר מ'חוסר אשמה' (נספח לנ/8). פנייה וערר באמצעות ב"כ של התובעת בנימוקים שונים- נדחו ע"י הפרקליטות שאישרה את סגירת התיק "מחוסר ראיות מספיקות למידת הוודאות הנדרשת בפלילים להאשמת הנלונים ", תוך שצויין בין היתר, כי כנגד תלונת התובעת - קיימת הכחשת הנתבעים הגורסים שהיא, בהתנהגותה, גרמה לצורך בהפעלת כוח סביר נגדה.

עד כאן- עובדות שאין חולק עליהן. יודגש במיוחד כי בכלל זה- אין חולק, כאמור, כי במועדי ביקוריה של התובעת בתחנה- 6/9/98 ו- 7/9/98, צו ההבאה לא היה בתוקף.

3.            המחלוקת